- תמצית -

1. הפרדיגמה המקובלת ליישוב הסכסוך הישראלי-פלשתיני נחלה כישלון צורב וגורף. ניסיון יישומה לא הביא לדבר, זולת סבל וייאוש – בעיקר עבור הפלשתינים כבני אנוש אינדיבידואליים.

2. פרדיגמה מקובלת זו גורסת כי יש ליישב את הסכסוך באמצעות פתרון פוליטי, הכרוך בהקמת ישות פלשתינית עצמאית, בשטחים שהיו תחת מנהל ישראלי מאז 1967 – היינו על בסיס "שלום תמורת שטחים".

3. בחינה חסרת פניות של תולדות הסכסוך והתפתחויותיו האחרונות, מצביעים על כך שהניסיון לדבוק במאמצים להשגת פתרון פוליטי על בסיס הפרדיגמה המקובלת יהיה במקרה הטוב עקר – ובמקרה הפחות טוב, מזיק ומסוכן. לפיכך, אין מנוס מחיפוש אפיקים חלופיים ליישוב הקונפליקט.

1.מניתוח מעשיהם ומילותיהם של הפלשתינים במהלך השנים, קשה להימנע מהמסקנה שהם נעדרי הן יכולת והן רצון אמיתיים, הדרושים לייסוד מדינה ולשימורה.

2. קל על כן, הרבה יותר להבין את התנהגותם של הפלשתינים, אם מניחים שהיא מונעת פחות על ידי העדר הגדרה עצמית פלשתינית ויותר על ידי קיום הגדרה עצמית יהודית; פחות על ידי השאיפה להקים את המדינה הפלשתינית ויותר על ידי השאיפה לפרק את המדינה היהודית.

3. ההסבר השני והסביר יותר – כלומר סירוב לקבל את קיומה של הגדרה עצמית יהודית ושאיפה לפירוק המדינה היהודית – משקף סדר יום לאומי בלתי נסבל על פי כל אמות מידה בינלאומיות ומשולל כל לגיטימיות.

4. לפיכך, אם לא ניתן ליישב את הגרסה המקובלת של הנרטיב הפלשתיני – כלומר כמיהה להגדרה עצמית פלשתינית ושאיפה למדינה פלשתינית – עם דפוסי ההתנהגות הפלשתינית לאורך השנים, יש לראות אף נרטיב זה כמשולל כל לגיטימיות.

5. הסוגיה של לגיטימיות הנרטיב הינה בעל חשיבות מכרעת. ככלות הכול, הכוח המניע מאחורי הפרדיגמה הפוליטית הכרוכה בהקמת מדינה פלשתינית, הוא התפיסה – או ליתר דיוק התפיסה המוטעית – את הנרטיב הפלשתיני השורר, כלגיטימי.

1. יש להסיר את סוגיית הקמתה של מדינה פלשתינית מסדר היום הבינלאומי.

2. אולם, הסרת הסוגיה של מדינה פלשתינית מסדר היום הבינלאומי לא תעלים את בעייתם ההומניטארית הקשה של הפלשתינים החיים באזורים תחת ממשל ישראלי.

3. כמובן, זהו סוגיה עמה יש להתמודד ואותה יש ליישב. אך יש להתמודד עמו לא במונחים פוליטיים, אלא במונחים הומניטאריים.

4. לכן, על מנת ליישב את הסוגיה הפלשתינית בהצלחה, יש לנטוש את הפרדיגמה הפוליטית ולהחליפה בפרדיגמה הומניטארית. זאת ניתן לעשות רק על ידי דה-לגיטימציה של הנרטיב הפלשתיני המקובל, שהוא הגורם המניע מאחורי הפרדיגמה הפוליטית.

1. גישה כוללת ומקיפה לסוגיה הפלשתינית מחייבת שלושה מרכיבים עיקריים :

2. UNRWA הינו ארגון אשר מנציח את בעיית הפליטים הפלשתינים. זהו ארגון א-נורמאלי
וחריג, הקיים אך ורק כדי לטפל בפליטים פלשתינים, בעוד כל יתר הפליטים על פני
הגלובוס נמצאים בטיפולה של נציבות האו”ם לפליטים
(UNHCR-United Nations High Commission for Refugees).

3. לארגונים הללו לא רק דפוסי טיפול שונים בפליטים שתחת חסותם, אלא גם הגדרות שונות לסיווגו של אדם כ"פליט".

4. לשוני זה בהגדרות “פליט”, משמעות מרחיקת לכת. זאת משום שבניגוד להגדרת UNHCR, על פיה מספר הפליטים הולך ומצטמק עם חלוף השנים, הרי על פי הגדרת UNRWA, מספר זה רק הולך ותופח.

5. למעשה, אילו יושמה הגדרת ה”פליט” האוניברסאלית של UNHCR גם במקרה הפלשתיני, היה מספר הפליטים יורד מכ- 5-4 מיליון לכ- 300-200 אלף – היינו בלמעלה מ- 90%!

6. קשה על כן להימנע מהמסקנה ש- UNWRA הינו ארגון שמנציח את עצם הבעיה, שאותה הוא נועד לפתור... .

8. עם פירוק UNWRA , הפליטים הנותרים, שמספרם כאמור יופחת באופן דרסטי, יועברו תחת חסותו של UNHCR- כמקובל לגבי כל יתר הפליטים על פני הגלובוס.

9. אותם פלשתינים שלא יסווגו כ”פליטים”, במסגרת הסידורים החדשים יזכו, בניגוד לנהוג כיום, לכל הזכויות המוצעות לכל יתר בני הקבוצות האתניות המתגוררים באופן קבוע בעולם הערבי – כולל הזכות לאזרחות, זכות שנמנעת מהם כיום במרבית מדינות ערב.

10. כדי להגשים מטרה זו, יש ליזום מסע דיפלומטי נמרץ ואסרטיבי, שנועד לאלץ ממשלות ערביות לחדול מהאפליה האתנית הבוטה כלפי מיליוני הפלשתינים החיים במדינותיהן ולקלטם אל תוך חברותיהן כאזרחים מן המניין. ככלות הכול, אף הפלשתינים טוענים (ועוד בסעיף הפותח של אמנתם), שהם אכן "חלק מהאומה הערבית".

11. לגבי הפלשתינים המתגוררים באזורים תחת מנהל ישראלי, קיימת אפשרות סבירה והוגנת אחת בלבד אשר:

12. זוהי מתן מענקי שיקום נדיבים אשר יאפשרו להם לבנות חיים חדשים וטובים יותר עבורם ועבור משפחותיהם במדינות אחרות. רצוי אך לא הכרחי, שמדינות אלה תהיינה בעלות אופי חברתי-תרבותי ודתי דומה לאלה השוררים בקרב הפלשתינים כיום, זאת על מנת להקל על קליטתם במקום מושבם החדש.

13. כדי למזער את יכולתן של קבוצות אינטרסים פלשתיניות מאורגנות לחבל בהצלחתה של יוזמה זו, יש לדאוג ל”אטומיזציה” של המהלך – כלומר, יש להציע את מענקי השיקום ישירות למפרנסים ולראשי משפחות פלשתיניים על בסיס אישי, אחד לאחד ולא על בסיס קהילתי דרך ישות פלשתינית מאורגנת ופורמאלית.

15. העלות הכלכלית של מדיניות זו, שתעמיד מימון נדיב לשיקום הומניטארי של הפלשתינים במדינות שונות בעולם, אינה בלתי סבירה כלל ולמעשה הינה אף פחותה מעלותן של מרבית ההצעות החלופיות בהן דנים כיום. לשם השוואה, עלות זו תהיה כמחצית מהוצאותיה של ארה"ב על מלחמת עיראק נכון להיום.

16. לאמיתו של דבר, בהתחשב ברמת התל”ג של ישראל כיום, זוהי יוזמה שהיא מסוגלת לממן בכוחות עצמה, ללא סיוע של גורמי חוץ, על פני עשור עד עשור וחצי. ראוי לזכור בהקשר זה, כי זהו משך הזמן שכבר חלף מאז תחילת תהליך אוסלו – תהליך שלא הביא דבר, זולת כישלון וטרגדיה, במחיר אלפי קורבנות ומיליארדי דולרים.

17. כמובן,אילו ארה"ב, האיחוד האירופי, ומדינות מפותחות נוספות היו מצטרפות ליוזמה זו, ניתן היה להשלימה תוך זמן קצר בהרבה ומבלי להטיל עומס כלשהו על הכלכלה העולמית.

18. נהפוך הוא. פלשתינים שיגיעו לשערי המדינות הקולטות לא יהיו פליטים חסרי כל, אלא מהגרים אמידים למדי. הכספים שיביאו עמם, יזרימו מיליארדי דולרים למשקיהן של מדינות אלה, שמרביתן תהיינה מדינות מתפתחות אשר משוועות לזריקת עידוד מעין זו.

היוזמה המוצעת מהווה גישה חדשה לסכסוך עתיק היומין, המאפשרת יישובו על בסיס "סכום חיובי " (win-win) , גישה שבאמצעותה ניתן :