גולשים רבים ביקשו לדעת כיצד יוכלו לסייע בקידום הגישה ההומאניטארית המוצעת כפתרון לעימות הישראלי-פלשתיני.

הדרך הטובה ביותר לתרום לקידום הנושא היא לסייע בהפצת הרעיון לקהלים רחבים ככל האפשר. ניתן לעשות זאת באחת (או יותר) מהדרכים הבאות:

ניתן לשלוח המחאות לכתובת הבאה:

Jerusalem Summit
Ansonia Station Post Office
Post Office Box 230341
New York NY 10023-0006 USA

הכתובת לתרומות באמצעות PayPal - http://www.jerusalemsummit.org/eng/donate.php

ניתן לעיין בתכנית המוצעת באתרים שלהלן:

http://www.jerusalemsummit.org/eng/hs_short_eng.htm - באנגלית
http://www.jerusalemsummit.org/eng/hs_short.htm - בעברית

זכרו !! חיוני להציב את התכנית המוצעת במרכז השיח הציבורי ולוודא שאינה יורדת מסדר היום הלאומי.

רק על ידי ייזום דיון פעיל ומתמשך בהצעה וביתרונותיה אל מול חלופות אחרות (שכשלו בעבר), ניתן יהיה לחדור לתודעה הציבורית ובכך להקנות לה לגיטימיות כפתרון תקף וישים.

אנו מעודדים אתכם ללמוד ולהתעדכן בכל הנוגע לתשובות מנומקות ומוצקות שנועדו להדוף ביקורת מצד מתנגדי התכנית וכן להצטייד במאגר תשובות אמינות, המבוססות על מידע מהימן, כמענה לשאלות מצד גורמים המעוניינים והעשויים לתמוך בהצעה.

בסעיפים הבאים נספק לכם תגובות/תשובות הולמות לשאלות נפוצות, שכבר נשאלו על ידי גולשים באתר.

אין זה פשוט לתת הערכה מדויקת של העלות הכוללת עבור תכנית כזו לשיקום האוכלוסייה הפלשתינית היושבת מערבית לירדן כיום, היות שהערכה זו תלויה בגובה הפיצוי עליו יוחלט ובהיקף האמיתי של האוכלוסייה. מתנהל כיום וויכוח קשה לגבי מימדיה האמיתיים של האוכלוסייה ביו"ש ועזה, עם הפרשים של למעלה ממיליון נפש בין האומדנים השונים.

מקורות חדשים ומהימנים מצביעים על כך שהאוכלוסייה הפלשתינית קטנה משמעותית מההערכות שהיו מקובלות.

(ראה The Million Person Gap: The Arab Population in the West Bank and Gaza-
http://www.biu.ac.il/Besa/MSPS65.pdf

פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית וברצועת עזה

http://www.biu.ac.il/SOC/besa/MSPS65Heb.pdf

כמו כן ראה http://www.pademographics.com

בהנחה שיוענק פיצוי בגובה של 100,000-200,000 דולר למשפחה, הרי שהעלות הכוללת תהיה בין 60 מיליארד ל- 160 מיליארד דולר, מותנה בגודל האוכלוסייה בפועל. סכום זה מהווה שבריר בלבד מהוצאותיה של ארה"ב במלחמה בעיראק המסתכמות בלמעלה מ- 450 מיליארד דולר עד כה. יתרה מכך, היות שהתל"ג של ישראל הוא כמאה מיליארד דולר, הרי שאילו המדינה הייתה מקצה בין חמישה לשבעה אחוז של תל"ג זה לשנה במשך עשור עד עשור וחצי, היא הייתה יכולה לשאת בעצמה במרבית העול הכלכלי של ביצוע התכנית. זאת ועוד, היה והקהילה הבינלאומית הייתה גם היא מסייעת לשאת בנטל, ניתן היה לבצע את המיזם כולו במהירות גבוהה פי כמה ובעלות בלתי מורגשת כמעט עבור המדינות המפותחות – שאינה עולה על שבריר האחוז של התוצר הלאומי שלהן.

לבסוף, יש להכיר בכך שעלות ה"התנתקות" מעזה, יחד עם התקציב המתוכנן עבור ה"התכנסות" מהגדה המערבית (פינוי ישובי יהודה ושומרון מוערך בעשרות מיליארדי דולרים וכך גם התקציב הדרוש לפינוי יישובי הגולן) הינם באותם סדרי גודל של הדרוש לפתרון ההומאניטארי-האזורי המוצע וזאת מבלי לקחת בחשבון את עלות מימון פעילות אונרר"א במתכונתו הנוכחית - והסיוע הבינלאומי המסיבי שיהיה דרוש על מנת לתמוך במדינה פלשתינית כושלת.

(ראה http://www.jerusalemsummit.org/eng/fullft.php?topic=0&speaker=138&summit=31 )

איש אינו יכול לומר בוודאות כמה פלשתינים ייאותו להגר, מבלי לבחון את העניין הלכה למעשה.

עם זאת, הראיות היחידות הקיימות מצביעות בבירור על כך כי האפשרות של הגירה רבת היקף היא אכן אפשרות סבירה.

סקר שנערך מטעם פסגת ירושלים ( Jerusalem Summit ) בדצמבר 2004 על ידי מכון מחקר ישראלי מכובד בשיתוף עם מרכז פלשתיני בעל שם, הראה כי מעל 40% מהנשאלים שקלו הגירה ברצינות, בעוד שעד 50% מהנשאלים לא פסלו אפשרות זו - אפילו ללא הצעה מוחשית של פיצוי חומרי כלשהו. המספר עלה אל מעבר ל- 70% (!) כאשר הוצע פיצוי חומרי על מנת לעודד הגירה שכזו. .*

http://www.jerusalemsummit.org/eng/news.php?news=102

ממצאים אלה קיבלו אישור מובהק ובלתי תלוי מסקר שנערך באחרונה על ידי אוניברסיטת ביר-זית שהראה, אף הוא, כי קרוב למחצית מהנוער הפלשתיני היה מהגר אילו ניתנה לו ההזדמנות. ובמילות עורכי הסקר:

"44% מהפלשתינים הצעירים מוכנים להגר אילו ניתנה להם ההזדמנות".

http://home.birzeit.edu/dsp/opinionpolls/poll28/highlights.html

כך גם במאמר שהופיע באוקטובר 2006 ב Christian Science Monitor המדווח על נכונות פלשתינית רחבת היקף להגירה – שוב גם בהיעדר הפיצוי הכספי השיטתי כפי שמפורט בתכנית המוצעת שלנו. http://www.csmonitor.com/2006/1024/p04s01-wome.html

ממצאים אלה כמובן מהווים ראיות מבוססות ומשכנעות יותר מאשר אמירות סתמיות ובלתי מבוססות מצד מתנגדי התכנית המוצעת שעל פיהן "הפלשתינים לעולם לא ינטשו את אדמתם". הממצאים העובדתיים מצביעים אפוא על מסקנות שונות.

לאחרונה הגיעה ההגירה הפלשתינית למימדים כה מדאיגים עד כי המופתי של הרשות הפלשתינית חש צורך להוציא פטווה (צו דתי) האוסר את התופעה.

http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1181228581339&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull

* הסקר נערך ע"י מאגר מוחות – מכון מחקר וייעוץ בינתחומי בע"מ בניהולם של פרופ' יצחק כ"ץ – מנכ"ל, פרופ' ברוך מבורך – מנהל מדעי, ואמיר הורקין מנהל המחקר. בשיתוף פעולה עם The Palestinian Center for Public Opinion בניהולו של ד"ר נביל קוקלי.

מי יסכים לקבלם?

מקבלי מענקי השיקום הפלשתיניים לא יגיעו למדינות היעד כפליטים מרודים, אלא כמהגרים עצמאיים בעלי עושר רב יחסי. מהגרים כאלה הביאו עד כה באופן מסורתי תועלת רבה למדינות בהן הם נקלטו. יתרה מכך, נפח הכסף שהפלשתינים המהגרים יביאו עמם יהווה הזרמת מימון משמעותית לכלכלתן של המדינות הקולטות. למעשה, עבור כל מאה משפחות פלשתיניות נקלטות, המדינה המארחת תזכה להזרמה של 10-20 מיליון דולר, ישירות למגזר הפרטי. קליטתן של 2500 משפחות פלשתיניות חדשות פירושה הזרקה של רבע מיליארד עד חצי מיליארד דולר למשקים המקומיים המשוועים לסכומים הללו.

הדוגמה הבאה, גם אם איננה לחלוטין מעשית, ממחישה היטב את העיקרון שהוזכר לעיל:

נניח שאינדונזיה –מדינה בעלת האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר – הייתה פותחת את שעריה לפלשתינים וכל הפלשתינים מעבר לקו הירוק היו אכן מהגרים למדינה זו. פירוש הדבר - גידול של מעט מעל אחוז אחד באוכלוסייה האינדונזית (המוערכת ב- 250 מיליון נפש), אך יחד עם זאת מדובר בהזרמה של כ- 100 מיליארד (!!!) דולר למשק האינדונזי, בו התל"ג (בשנת 2005) עמד על 300 מיליארד דולר. יתרה מזאת, כל מפרנס פלשתיני היה מגיע למדינה זו עם סכום השווה ל- 100(!!!) שנות תל"ג לנפש בכיסו. משמעות הדבר היא שהוא לא יהיה כלל פליט מוכה עוני ונטל על החברה או הכלכלה המקומיות. נהפוך הוא – הפליט יהיה אדם אמיד למדי המסוגל לתרום באופן חיובי לסביבתו החברתית הכלכלית החדשה.

מה יהיה גורל הנשארים?

זוהי כמובן סוגיה רצינית והתגובה המפורטת תלויה בין היתר בהיקף האוכלוסייה הפלשתינית שתסרב לכל פיצוי חומרי כתמריץ להגירה. חומרת הבעיה תהיה בהחלט פונקציה של היקפה. כמובן שככל שהאוכלוסייה הפלשתינית הנותרת תהיה קטנה יותר, כך הצורך להתמודד עם הבעיה יהיה פחות חמור ודוחק. לדוגמה, אם נניח שרק מאה אלף פלשתינים היו נשארים, ניתן יהיה - מבלי לסכן את האופי היהודי של ישראל - להציע להם אזרחות ישראלית – בכפוף לבדיקות ביטחוניות מחמירות וקבלה בשבועה של הריבונות היהודית כמקור לגיטימי יחיד של סמכות במדינה.

לעומת זאת, אם יוותרו בארץ מעל למיליון פלשתינים, הרי שהענקת אזרחות ישראלית עלולה לסכן את האופי היהודי של המדינה. לכן יש למצוא סידורים אחרים להתמודד עם הבעיה. בנסיבות אלה, הפלשתינים הנותרים יוגדרו כאזרחים זרים עם חירויות נרחבות בתחום הכלכלה, הדת והתרבות, אולם עם זיקה פוליטית אותה יהיה צורך להגדיר בעתיד.

הזכות להמשך הישיבה בישראל יהיה תלוי בקבלת הריבונות היהודית [כל גילוי של המרדה יביא להגדרת המעורבים בעניין כאישיות בלתי רצויה ( "persona non grata" ), כפי שהיה קורה בכל דמוקרטיה המכבדת את עצמה כאשר אזרח זר היה מתמרד כנגד מקור הריבונות במדינה. אותם מעורבים בהמרדה וכל אלה שתלויים בו לפרנסתם יגורשו מהמדינה].

חלופה אחת היא להעניק לאותם פלשתינים מעמד מיוחד מטעם האו"ם ולציידם במסמכים שיונפקו על ידי ארגון זה כדי לאפשר את תנועתם בעולם. חלופה נוספת היא לשדל מדינות צד שלישי להציע להם אזרחות ללא תושבות, בתמורה להטבות כספיות שיועברו לאותן מדינות.

בכל מקרה, יהיה זה בלתי סביר בעליל לדרוש מישראל שתסכן את צביונה היהודי (העילה המרכזית להיווסדה) על ידי הענקת אזרחות מלאה לאוכלוסייה גדולה של זרים עוינים, או שתסכן את ביטחונה הלאומי (ואת הישרדותה) על ידי ויתור על שטח המהווה נכס אסטרטגי חיוני, כדי להיענות לתביעות מפוקפקות של אותם זרים עוינים.

האם יש לראות במיליוני ערבים/מוסלמים, שהחליטו להגר למדינות המערב, כדי לשפר את רמת חייהם ככאלה ש"טוהרו אתנית"? בוודאי שלא.

אם כן, מדוע יש לראות בקבלת אותה החלטה מצד פלשתינים – דבר שנמנע מהם עד כה בגלל הנחות מוטעות אודות הסכסוך הישראלי פלשתיני –"טיהור אתני" ולא "שדרוג כלכלי" עבורם ועבור משפחותיהם?

יתרה מזאת, אם הפרדה אתנית מביאה ליציבות בעוד שעירוב אתני מביא לחוסר יציבות - מדוע תיחשב ההפרדה כבלתי מוסרית? אם מציאות רב-אתנית מביאה לעוינות והרג – מדוע תיחשב למוסרית יותר ממציאות חד-אתנית שמביאה לרגיעה ויציבות?

זאת ועוד, האם עצם מדיניות הנסיגה הישראלית איננה מונעת על ידי אותו עקרון ההפרדה האתנית? נסיגה כרוכה באובדן נכסים אסטרטגיים חיוניים עבור ביטחון ישראל אבל עלולה להותיר את הפלשתינים כקרבנות חסרי-ישע של הקלפטוקרטיה המושחתת של הפת"ח, או של התיאוקרטיה הרודנית של החמאס. האם זה מוסרי יותר?

לבסוף, יש לזכור שעל אף שמתנגדי התכנית מנסים להטיל בה את כתם הפשיזם או הגזענות, הרי שלמושג "הפרדה אתנית ושיקום" כמכשיר לקידום יציבות, יש שורשים הומאניטאריים מובהקים. דבר זה משתקף היטב בציטוט הבא של הנשיא האמריקאי הרברט הובר, שזכה לכינוי "ההומניסט הגדול" על מאמציו לטפל ברעב ובסבל האנושי שגרמה מלה"ע הראשונה :

מה היה קורה אילו אותם תמריצים היו מוצעים לעידוד הגירת יהודים מהארץ?

התשובה לשאלה זו מורכבת משני חלקים המשלימים זה את זה:

1. אין כוונה להציע תכנית זו ליהודים בישראל והיא בוודאי לא תוצע על ידי ממשלה ישראלית. התכנית

מהווה אמצעי שנועד:

א. להקל על סבל הומאניטארי אמיתי בקרב הפלשתינים, ולא למנוע חוסר שביעות רצון בקרב

היהודים.

ב. לבצר, ולא לחבל, בסיכויי ההישרדות של ישראל כמדינת הלאום של היהודים.

2. כמובן שיהיה זה בלתי אפשרי למנוע בעתיד מגורמים ערביים להציע פיצוי כספי ליהודים כדי להגר מישראל, אולם בהקשר זה יש לזכור:

א. אצל רוב הישראלים, רמת החיים גבוהה בהרבה מזו של הפלשתינים. ישראל מסווגת כמדינה תעשייתית מתקדמת, בעלת תל"ג לנפש שהוא גבוה פי 15 עד 20 מזה שבשטחים הפלשתיניים ואף מזה שבמרבית המדינות הערביות העצמאיות (למעט אולי הנסיכויות במפרץ הפרסי).

ב. לפיכך, יהיה זה קשה בהרבה לפתות יהודים להגר ויידרשו לכך תמריצים גדולים בהרבה. סדר גודל של הסכומים המוצעים יצטרכו להיות גבוהים משמעותית כדי ליצור תמריץ דומה (עשרות שנים של תל"ג לנפש במדינות מארחות רלוונטיות), ויגיעו למיליוני דולרים למשפחה, במקום מאות אלפים.